לפני ימים אחדים שוחחתי עם לקוחה חדשה, היא נשמעה מהססת בדבריה, עוצמת הדיבור שלה היתה חלשה, כאלו חששה לתפוס מקום משלה בעולם, יחד עם זאת היא נשמעה אדם מאוד נחמד, כזה שתשמח לקבל ממנו שירות. בשיחתנו היא ספרה כי היא פרילנסר, ואינה חפצה כלל לעסוק בשיווק או מכירות של השירותים שהיא מציעה. תוך כדי שיחה, עלתה כמובן השאלה : "מה ההבדל בין בעל עסק עצמאי ופרילנסר"? הרי שניהם מבחינת רשויות המס הם עוסק מורשה או פטור בהתאם למחזור הכנסותיהם….
וכך בשיחה אני עונה לה…. זו שאלה מצוינת, ותשובתי המבוססת על שנות עבודה רבות כמאמן עסקי לעצמאים פרילנסרים.
לעניות דעתי, פרילנסר הוא לא עצמאי, הוא "שכיר עם תנאים גרועים", ומדוע ? כיוון ופרילנסר [בדומה למה שהיא ספרה על עצמה] הוא כמו שכיר בעסק של אחר, אינו עוסק בשיווק עצמי או של מוצריו, הוא תלוי כולו בספק העבודה. בעוד שהבסיס לעסק עצמאי הוא היכולת להביא בעצמך לקוחות לעסק. ומדוע "תנאים גרועים"? כיוון ש"המעסיק" שלך לא ידאג לך לתשלומים עבור זכויותיך הסוציאליות [חופשה, הבראה, מחלה, פנסיה].
בהמשך שיחתנו, ספרתי לה, כי בעבודתי עם פרילנסרים רבים, מצאתי כי הנחת העבודה הסמויה [ולעיתים גם הגלויה] של פרילנסר היא שהוא חסר כישורים/אנרגיה/יכולת, לגייס בעצמו את לקוחותיו, והוא מכיר אחרים שיכולים לספק לו עבודה.
לעיתים, הנחת עבודה כזו מתגבשת אצל האדם, מתוך תחושה של כשלון עצמי, חוסר יכולת, והיא מלווה את האדם שנים הרבה, מגיל הילדות או השנים המוקדמות של בית הספר. שם אולי "לימדו" אותו אחרים [שהיו משמעותיים עבורו באותה תקופה…הורה, מורה, חבר] כי הוא חסר יכולת / כישורים בתחומי תקשורת בין אישית. משפט הרסני כמו "אף אחד לא רוצה לשחק איתך כי אתה…." מקבל ביטוי במציאות, ונחרט כעובדה בלתי ניתנת לערעור בנפש האדם : "אני חסר כישורים ב… / אני חסר יכולת ל …"
מסר הרסני זה, הנתפס אצל האדם כעובדת חיים, גורם לפעמים במהלך להימנעות מהחדש, הזר, הלא מוכר… וגם מרכישת חברים חדשים, יצירת קשר עם בני המין השני ועוד … טבעה של הימנעות שהיא מתגמלת! אם האדם נמנע ממעשה כלשהוא שמכניס אותי למתח או מצוקה… אדם מתוגמל מיידית בהרגשת רווחה, ואז הוא נוהג לחזור אל ההימנעות ולקבע אותה כדרך חיים.
כך מוצא עצמו האדם בבגרותו גם נמנע מפעילות שיווק ומכירה, כי הרי הוא "יודע על עצמו בוודאות" כי הפעולה מלחיצה אותו, כי הוא חסר כישורים המאפשרים לו לגייס לקוחות ועוד משפטי תיאור עצמי, המרחיקים אותו מפעולה זו
במצב זה אני שואל את המתאמן : "האם זו גזרת גורל! האם כך עליו לפעול גם בהמשך"?
לשאלות אלו אני עונה : "כפי שלמדת לא לעשות / להימנע, כך תוכל להכחיד למידה זו וללמוד כי : "אתה מסוגל / יש לך כישורים"
לתהליך זה קוראים אימון פסיכולוגי והוא משלב כלים משלוש עולמות: הפסיכולוגיה החיובית, פסיכולוגיה קוגניטיבית-התנהגותית [CBT] ואימון. שיטת עבודה זו פותחה לפני 15 שנים באוניברסיטה בסדני באוסטרליה, והתפשטה משם לארצות נוספות
עוד על שיטת אימון מעולה זו אכתוב בהמשך
ובינתיים … אל תגידו : "אני לא יכול / אני לא מסוגל". אמרו : לימדו אותי כי "אני לא יכול / אני לא מסוגל" …. אבל! אני יכול ללמוד גם אחרת