אימון אישי בקבוצה – סיפור אחר

בשנה האחרונה התבקשתי על ידי יחידת הרווחה באחת העיריות בארץ,  לקחת על עצמי אימון אישי בקבוצה למטופלי [לקוחות] היחידה. התהליך  בוצע בליווי מלא של עובדת סוציאלית ובפיקוח צמוד של עובדת סוציאלית  המכירה את המשתתפים מקרוב.

עבורי זה היה אחת מפסגות עבודתי כמאמן היתה זו “התנסות חדשנית”    אנשים שהלכו לאיבוד בעולם, מתקשים לבטא רצונות וצרכים כלפי עצמם   וכלפי הסביבה, בצורה שהסביבה תבין אותם, ותנסה לתת להם מענה…   צריכים ללמוד איך לתקשר את הרצונות שלהם כך שהסביבה תעזור להם.

שמנו לנו למטרה לאפשר לאחדים עבודה עצמאית על הבעיה ומציאת   פתרון עצמאי… ולאחדים לדעת לתקשר את הבעיה לסביבה. השתמשתי   בכלים אימוניים המוכרים לכל מאמן מקצועי, בתהליך מסודר על פי הספר,   תוך כדי תהליך למדנו עד כמה המושג מערכת נורמטיבית זר למשתתפים,   עד כמה עצם הגדרת מטרה אימונית היווה מהפכה שלעצמה. בתוך עולם   המושגים שלהם המטרות היו מהפכניות. התחלנו עם קבוצה גדולה יותר   שלא הבינה לאן היא נכנסת ולאט לאט נשארו רק אלה שהתמסרו לתהליך וסיימו אותו בהצלחה.

בימים אלו אנו שוקדים על מאמר מקיף בנושא, אין לנו הרבה חומר רקע   אקדמי, שכן תהליכים מעין אלו אינם נפוצים, לא בארץ ולא בעולם.

 

אשמח לקבל מכם תובנות בעניין

אפי רוזנברג